קיץ 2014, ההכנות לפסטיבל תרבות רחוב כמעט הושלמו. יולי אוגוסט היו צפויים להיות חודשים של עומס עבודה, כל מי שמעורב בפסטיבל הזה היה דרוך לקראת יריית הפתיחה של הפסטיבל שכולם ידברו עליו.
רקמנו חלומות על פסטיבל שיהפוך למסיבת רחוב ענקית ויוציא את הקהל מהמזגנים לרחובות העיר מודיעין, רצינו שירקדו, ישירו, שיהיה הכי שמח.
הירייה היחידה שנשמעה ביולי באותה השנה הייתה מכיוון עזה, זה הלך והתגבר עם הרבה קולות נפץ וחדשות בלתי נסבלות על המבצע שקראו לו "צוק איתן".
את תרועות הפסטיבלים החלפנו באזורים ממוגנים, איסור על התקהלות והרבה דאגה ועצב.
מלחמות הן מסוג הדברים שאנחנו יודעים איך הם מתחילים, אך אף פעם לא יודעים איך הם יסתיימו. כמו אז גם היום אמרנו שזאת מלחמת אין ברירה, אבל הקלישאות במקרה זה הן היחידות שמנצחות. אמרנו שהפסטיבל לא יבוטל הוא ידחה, על אפם ועל חמתם של החמאס אנחנו עוד נשמח.
הגיעה הפסקת אש ראשונה אז מייד סימנו ביומן תאריך חדש לפסטיבל. הפסקת האש הופרה אז חזרנו לנוהל מלחמה ודחינו שוב את הפסטיבל.
המודעות שפורסמו ושלטי החוצות שנתלו ברחבי העיר מודיעין טרם המבצע כבר הפכו ללא רלוונטיות. ראיון מעולה שצולם מראש לטלוויזיה נשכח.
ראינו את הקיץ מסתיים ואת העבודה הקשה יורדת לטמיון.
26 לאוגוסט הפסקת האש שבישרה על סוף המלחמה. חיילים חזרו הביתה, תושבי עזה לחוסר וודאות ואנחנו שמוכרחים להיות שמח חוזרים לעבוד על פסטיבל תרבות רחוב ה- 11 שנקבע לאוקטובר,
בין ראש השנה ליום כיפור, רגע לפני שכבר סתיו.
גילנו שאין יותר תקציב לשיווק כי בהכול עשו שימוש לפני שכל המלחמה הזאת פרצה. נשארנו עם הנשק היחידי שלנו – יחסי ציבור. קשה מאוד לעשות יח"צ לאירוע כזה ללא תמיכה שיווקית. בז'רגון של עולם הכדורגל אומרים על זה שאין למאמן ספסל, כמו כל דבר בחיים כשמבינים שאין ברירה עושים מלימון לימונדה.
קיבלתי הרבה השראה מדביר רוזן מפיק הפסטיבל, הוא תמיד חדור מוטיבציה, תמיד מחפש להזיז הרים. תענוג להיסחף לעולם כזה. יצאתי לקרב יחצני שלא לוקח שבויים (בימים ההם אוצר המילים שלי היה נגוע קשות באסוציאציות מלחמתיות). עמדו לרשותי כשבועיים להרים מערך יחסי ציבור מרשים. האצבעות הקישו על המקלדת בזמן שהפה מדבר עם העיתונאים. המוח עבד בטורבו המציא עוד רעיון לעוד ראיון. אייטם רדף אייטם, לא היה היסוס היתה מטרה - להביא את פסטיבל תרבות הרחוב לתודעה של הציבור.
שבוע לפני הפסטיבל החששות החלו להתפוגג, את מקומם תפסו בין היתר כתבה בחדשות ערוץ 2, פריצה בשידור חי בערוץ 2, אייטמים בגל"צ, ראיונות ברדיו האזורי והופעה חיה ברדיו. הרשת והעיתונות הכתובה פרגנו והקהל הגיע ונהנה.
במלחמה הזאת ניצחנו. לחיי הפסטיבל הבא!